“לפני כמה ימים שאלתי חבר מה התכניות שלו לחופש פסח, הוא שתק לכמה דקות ואחריהן ענה- הלוואי והייתי יכול פשוט לדלג על כל העניין הזה… הוא המשיך ואמר שמאז שאמא שלו נפטרה, החופש הוא פשוט בלתי נסבל. הוא מרגיש כאילו כל השמחה הזו שמלווה אותו, המסיבות, הטיולים וסתם לצאת עם חברים או לבלות עם המשפחה, רק מגבירים את זה שהוא עצוב ומוסיפים על האבל גם אשמה וכעס על עצמו”
זה מאוד קשה להיות עדים לחבר/ה שעובר/ת משבר, בין אם בעקבות מריבה עם חבר או אובדן של אדם אהוב. לפעמים, אפילו לא ברור מה בדיוק קרה שיצר את המשבר הזה. מה מכאיב לחבר/ה שלנו, מה גורם לו/ה להסתגר, לבכות או אפילו לרצות לפגוע בעצמו/ה.
כשאדם שאנחנו אוהבים סובל, אנחנו רק רוצים לעזור. להיות שם בשבילו/ה, “להוציא אותו/ה מזה”. לפעמים אנחנו מנסים להצחיק, לשכנע לצאת, לפעמים בוכים ביחד או בוחרים לשתף חוויה דומה שאנחנו עברנו- רק כדי שייראו שבסוף הכל הסתדר!
זה יכול להיות מאוד מתסכל כשאנחנו מנסים כל כך לעזור ולא מצליחים. לפעמים אפילו יכולות להתעורר תחושות של כעס או עלבון כלפי אותו/ה חבר/ה; למה הוא עדיין מבואס? היא עושה את זה בכוונה? הוא לא רואה שאני נמצא איתו והוא לא באמת לבד?
לפעמים כשמשתפים אותנו, אנחנו באמת לא יודעים מה לעשות. יש רצון עז לעזור לחבר/ה שלנו, אבל אולי הוא סיפר משהו שמעולם לא חוויתי בעצמי? אולי היא במצב קשה מדי וזה “גדול עליי”?
זה יכול להיות מאוד מפחיד להיות עד לחבר/ה שעובר/ת משבר, ולפעמים אנחנו עלולים להרגיש שכל האחריות היא עלינו. שאם חלילה לא נהיה זמינים, מדוייקים ומנחמים, משהו רע עלול לקרות לחבר/ה שלנו, ושזה יהיה באשמתינו.
המשבר של החבר יכול פתאום גם לעורר אצלנו זכרונות לא נעימים מדברים דומים שקרו לנו, או תחושות קשות של מועקה, אשמה או כאב.
הנה כמה דברים שאפשר לעשות אם חבר/ה משתפים במשבר שהם חווים:
- להיות שם בשבילם
אחד הדברים הכי טובים שאתם יכולים לעשות כדי לעזור לחברים שחוו משבר זה להיות חלק מחייהם, יכול להיות שיש רצון לא לדבר על הנושאים שכואבים, כדי להגן על רגשותיהם, אבל אפשר לשאול אם זה מתאים- ואם היו רוצים לדבר על זה. זה כמובן בתנאי שאתם עצמכם רוצים לקחת חלק בשיחה כזאת, זכרו שאינכם חייבים.
- לא לנסות “לתקן”
כשאנחנו דואגים למישהו, אנחנו נוטים לרצות לתקן את הדברים בגלל שקשה לצפות בסבל של אדם יקר. שהכל יחזור להיות “כמו פעם”. למרות זאת, העבודה שלנו בתור חברים היא לא למצוא פתרונות, אלא להקשיב. לא לזרוק הצעות לאיך אפשר להתמודד כי לא תמיד האדם שמולכם/ן מסוגל כרגע להתמודד ולעשות משהו פרקטי.
- אפשר לציין את זה שלא קל!
חשוב לאשר את הרגשות הקשים של החבר/ה שלנו, להבין שזה המקום שחברים שלנו נמצאים בו, ולהיות שם עבורם, גם אם אנחנו לא מרגישים אותו הדבר. להגיד- אני לא יכול להבין איך אתה מרגיש, אבל אני ממש שמח שאנחנו יכולים לדבר על זה!
- אל תניחו שהחברים ישתנו בגלל מה שעובר עליהם עכשיו
למרות הכאב והמשבר שחבריכם חווים כרגע, זה לא אומר שהם חדלו מלהיות האנשים שהם היו לפני המשבר. יכול להיות שבמקום כלשהו הם עדיין ירצו להרגיש “כאילו הכל כרגיל”. בתור חברים, אנחנו יכולים להציע לעשות דברים ביחד: טיולים, סרטים, סתם לרבוץ, מסיבות וכו’. אם הם מעדיפים לבלות בדרך פחות חווייתית, לתמוך במה שבא להם, גם אם זה לא כולל אותנו.
- נסו לא להיות שיפוטיים לצרכים של החברים
אולי הם לא רוצים להגיע לאירועים חברתיים, אולי לא תוזמנו לבלות איתם הרבה ולא תעשו את מה שהייתם עושים בעבר ביחד, אלו הבחירות שלהם ובתור חברים כדאי להשתדל לא להיות שיפוטיים כלפי זה. הרשו לחברים לקבוע מה הם רוצים לעשות בחופש שלהם, הם זקוקים למרחב כדי להתמודד עם הכאב בדרך שלהם.
- שימו לב ל”נורות אדומות”
אם שמתם לב שהפוסטים של החבר שלכם באינסטגרם השתנו לחלוטין, או שפתאום הם שינו לגמרי את ההתנהגות שלהם; כמו מסיבות והשתכרות בלי מעצורים. אם הם משתפים בבדידות, חרדות, רצון להתאבד או לפגוע בעצמם, דברו! תוכלו לבחור לדבר איתם וללוות אותם במה שהם חווים, אבל במקביל לא להישאר עם החששות שלכם לבד. אם אתם חוששים לחייהם של חבריכם, שכנעו אותם לשתף אדם מבוגר במה שהם חווים ולקבל טיפול וסיוע. אם החבר/ה מסרב/ת ואתם עדיין חוששים לשלומם, שתפו אתם בעצמכם אדם נוסף שיכול לעזור (הורה, מורה, מטפל או אותנו בצ’אט). זה עלול להיות לא נעים ולפגוע באמון של החבר/ה שלכם, אבל החיים שלהם שווים יותר, ולפעמים יש צורך בעזרה יותר מקצועית. אל תישארו עם האחריות והחשש הכבד לבד.
זכרו שגם כשלחבר/ה קשה, גם לכם עלול להיות לא פשוט בכל התהליך הזה. אם התחושה היא שהמשבר של החבר/ה גובה מכם מחיר כבד, תחושות קשות, פחד או אשמה, מאוד מומלץ לשתף מישהו במה שאתם עוברים ולהתייעץ. לא להישאר עם זה לבד.