בדידות

תחושת הבדידות היא אחת התחושות הקשות והמכבידות ביותר, ובשנים האחרונות היא הולכת ונהיית נפוצה יותר ויותר בקרב בני נוער , מבוגרים, ואפילו ילדים.
העידן הדיגיטלי מאפשר לנו גישה למגוון אין סופי של אפשרויות, רעיונות ואף רשתות חברתיות, אך בתוך כל המגוון הזה נראה שצורך חשוב שלנו מתקשה לזכות למענה – הצורך בקשר ישיר. קשר המאפשר לנו להביט בעיניו של אדם, לשמוע את קולו, לראות ולהרגיש
את שפת הגוף.
אולי מעל לכל, חסרה לנו התחושה שמישהו אחר רואה אותנו בצורה שלמה, כמו שאנחנו.
בני נוער רבים עשויים למצוא עצמם מבלים חלקים משמעותיים מהיום בתחושה שהם נמצאים בקשר עם אחרים, משתפים חוויות ברשתות החברתיות וזוכים לתגובות, לייקים או שיתופים, אך יחד עם זאת ברגע שמתרחקים מהמסך – לפעמים מרגישים לגמרי לבד, שיש איזשהו חלל ריק שהם רוצים למלא. וכשבאמת רוצים לדבר עם מישהו על מה שחשוב או לקבל תמיכה , לא מוצאים עם מי.
הבדידות אינה תוצאה של עולם הסמארטפונים בלבד. כניסה למסגרות לימוד חדשות, שינויים בקבוצות חברתיות או משברים אישיים עשויים להביא אותנו להרגיש מרוחקים ממי שהיו חברים קרובים בעבר, ולמצוא את עצמנו מתקשים לממש את הרצון ליצור קשרים חברתיים.
של מיומנויות חברתיות הוא משימה הדורשת התנסות, ולעיתים זו נראית כחוויה היכולה להוביל לכאב, בושה או קושי. לעתים אנו נמנעים מלהעלות קשיים בפני אחרים מאחר ואנו חוששים מהסיכונים, ובכך מאבדים מקום בו נוכל לדבר על הקושי שלנו, ולהתחיל
בתהליך הפתרון..
מצבי בדידות חריפים נמצאו כמובילים לתחושת אובדנות ומחשבות על פגיעה עצמית. חשוב לציין כי תחושת הבדידות אינה גזירת גורל. ניתן להתגבר על התחושה ולצאת מן הבדידות.
אם אנו מרגישים כי תחושת הבדידות קשה לנו, כדאי לחפש את האדם או המקום בו ניתן לספר ולשתף בהרגשתנו.
שיתוף זהו הצעד הראשון במציאת פתרון לבעיה. נכון להתחיל ולחפש את המקום בו מרגיש לנו מתאים לשתף בחוויה האישית שלנו, ולהתחיל להתייחס אליה כמשהו שאנו מבקשים למצוא לו פתרון.